מזרחי ואח' נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב "הפול"

פסק דין

לפניי תביעה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה–1975.

בנה של התובעת, שלמה מזרחי ז"ל, נהרג בתאונת דרכים שאירעה ביום 23.8.03.

הנתבעת מודה בחבותה לפצות את התובעים (האם והעזבון) על נזקיהם.

לטענת התובעת, עובר למותו תמך בה המנוח, והוא היה ממשיך לתמוך בה כל חייה, ולכן היא זכאית לפיצוי, כתלויה, אשר אותו יש לחשב לפי שיטת הידות.

הנתבעת איננה חולקת על כך שעל פי סעיף 78 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] גם הורה זכאי לפיצוי כתלוי, במקרים המתאימים. לטענת הנתבעת, התובעת לא הוכיחה את טענתה לפיה המנוח תמך בה במהלך חייה.

מטעם התובעת נתנו עדות אחיה – אליהו זקן; מיכאל בוסקילה מעמידר והתובעת עצמה. הנתבעת לא הזמינה עדים מטעמם.

מהראיות עולה כי התובעת מעולם לא נישאה. היא ילדה את המנוח וגידלה אותו ללא בן זוג וללא קשר עם האב (אליהו זקן, סעיף 3 לתצהיר). התובעת מתגוררת בדירה ממשלתית של עמידר במסגרת שיכון ציבורי בתל אביב והמנוח גר עמה בדירה מילדותו ועד לפטירתו (אליהו זקן, סעיף 4 לתצהיר; התובעת, סעיף 16 לתצהיר).

התובעת הצהירה כי המנוח היה המפרנס היחיד של הבית וזה שניהל את העניינים הכספיים (סעיף 7 לתצהיר). כך הצהיר גם אחיה, אליהו זקן (סעיף 6 לתצהיר). לפי תצהירה: "...אני הייתי תלויה בבני לחלוטין עובר למותו, לכל צרכי המחיה והכלכלה וניהול הבית, על כל המשתמע מכך. המנוח היה בני היחיד אותו גידלתי לבדי, בקושי רב, כאם חד-הורית. וכתוצאה מפטירתו בעקבות התאונה, עולמי חרב" (סעיף 11 לתצהיר). עוד לפי תצהירה: "בני היה עבורי משענת, הן בתמיכה הנפשית והפיזית והן בתמיכה הכלכלית המוחלטת ושירותי הבית שהעניק לי החל מהגיעו לבגרות" (התובעת, סעיף 12 לתצהיר). לפי תצהירה: "...לנוכח העובדה שאני לא עבדתי, עוד טרם גיוסו לצה"ל, בני עבד והשתכר באופן עצמאי לצורך פרנסת הבית ופרנסתי שלי" (סעיף 13 לתצהיר).

התובעת הצהירה כי: "אינני עובדת שנים רבות. בני היה מפרנס יחיד בתא המשפחתי וטיפל בעצמו בכל התשלומים והחשבונות השוטפים שלי ושל הבית ובכל הסידורים המנהליים שנדרשו מול כל מוסד ורשות" (התובעת, סעיף 15 לתצהיר).

לפי תצהירה, המנוח היה עורך את הקניות לבית ומשלם מכספו את התשלומים הרובצים על הדירה ואת כל הצריכה השוטפת וכלכלת הבית. המנוח פרנס אותה באופן ישיר, אם באמצעות מתן כספים שנועדו לשרת את צרכיה האישיים או רכישת מוצרים אישיים כאלה ואחרים ואם על ידי טיפול בבית ובאחזקת הבית (התובעת, סעיף 21 לתצהיר).

המנוח לא דיווח לתובעת על הכנסותיו. הוא עבד ודאג לכל הצרכים של הבית (עמוד 9 לפרוטוקול).

לשאלת בית המשפט האם המנוח קנה לה בגדים השיבה התובעת: "ברור, אם היינו הולכים לאירוע הוא היה משלם כסף וגם היה נותן לי כסף לקנות בגדים". לשאלת בית המשפט האם היה נותן לה כסף באופן שוטף השיבה: "אם הייתי צריכה איזה שהוא בגד נתן לי כסף לכל מה שרציתי" (עמוד 11 לפרוטוקול).

לפי עדות התובעת: "הוא אמר שתמיד תמיד יתמוך בי, ולא פעם שמעתי את זה ממנו, וזה לא קשור אם הייתה לו חברה או לא, זה לא משנה" (עמוד 10 לפרוטוקול).

התובעת הצהירה כי עקב פטירת המנוח היא נאלצה לבקש את עזרת בני המשפחה לצורך הטיפול בעניינים המנהליים. בגין אובדן שירותים לה דורשת התובעת פיצוי בסך 1,500 ₪ לחודש.

אליהו זקן הצהיר: "אביבה הייתה תלויה באופן מוחלט במנוח, שניהל לבדו את כל ענייני משק הבית, פרנס אותה לבדו ודאג לכל מחסורה ועם פטירתו היא נותרה לבדה ללא תמיכה" (סעיף 16 לתצהיר).

אליהו זקן הצהיר כי לאחר פטירת המנוח החלו להתעורר בעיות שונות עקב פיגור בתשלומי שכר דירה לעמידר ופיגור בתשלומי מים וארנונה (סעיף 12 לתצהיר). לאחר שהתובעת פנתה אליו, הוא סייע לה ושילם מכספו את החוב לעמידר (סעיף 14 לתצהיר).

לטענת הנתבעת, התובעת הסתירה בעדותה נתונים ולא סיפרה שעבדה עד לגיוס של המנוח, עובדה שהתבררה בחקירה הנגדית. עוד לטענתה, התובעת החלה לקבל הבטחת הכנסה משנת 2004 והדבר תומך בכך שהיא עבדה עד לשנה זו, אך הסתירה מידע זה מבית המשפט. לטענת הנתבעת עדות התובעת היא עדות של בעלת דין, שאין לה סיוע, ולכן יש לקבוע כי התובעת לא עמדה בנטל ולא הוכיחה כי הייתה תלויה במנוח. לטענתה, בהתחשב בהכנסותיו הנמוכות של המנוח, כפי שהוכחו, וחובותיו בבנק, הטענה לתלות של התובעת במנוח חסרת בסיס ולא הגיונית. עוד לטענתה, אם השתתף המנוח בהוצאות השכירות ובהוצאות הבית, היה זה משום שהוא התגורר בדירה יחד עם אמו ומדובר בהשתתפות בהוצאות.

לחלופין טוענת הנתבעת כי כאשר מדובר בתמיכה של בן בהורים, היא מזכה בפיצוי בסכומים צנועים, בין היתר לאור ההנחה שבמוקדם או במאוחר הבן יקים משפחה ולא יתמוך עוד באמו.

לטענת ב"כ התובעים מאחר והתובעת הייתה תלויה במנוח עובר לפטירתו, הרי על פי פסק הדין שניתן בעניין סושרד (ע"א 8488/08 עזבון סושרד נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 5.6.12)) יש לבצע את החישוב על פי שיטת הידות לאורך כל התקופה עד להשלמת תוחלת חיי המנוח. לטענת הנתבעת, בעניין סושרד מלכתחילה חושב הפיצוי לפי שיטת הידות והשאלה הייתה אם להמשיך בדרך חישוב זו או לא, וזאת בשונה מהמקרה שבפניי.